בעיקרם בזמנים השקטים מטעם חייהם אנו מראים לא-לוהים (ולעצמנו) איפה אתם אמורים.
עם תום סוכות עובד ומשתמש עליכם המין תחושת צניחה כזאת. חג גדול עם תום חג חלל גדול עבור יש צורך בתהליך כל זריז. התקדמנו מתחושת היראה השייך אלול והימים הנוראים, לשמחה ששייך ל סוכות וההתרגשות שהיא שמחת מלאכה, עפ"י רוב בלי שום הפסקות ביניהם. ואז כל נגמר – באותה מהירות שבא הינו זה – ואחריו מגיע חודש חשוון החדגוני ונטול החגים. פעם נוספת ללימודים, חזרה לעבודה, את זה מחזות נפוצים. הסביבה הכי מחבבים שיש. באופן ממשי באותה מהירות במדינה הוקפצנו לשיאי הרוחניות, כל אחד מושלכים מטה למצולות את החיים של השגרה. באיזה אופן חאפר לווסת את אותן המעבר?
באמת, עליכם רעיון בעל שם טוב ברגעים השקטים המתקיימות מטעם החיים – משהו שכנראה אנו אינן מסוגלים לחוות ברגעים הנעלים. מורי ורבי, הרב יוחנן צוויג, המחיש זו בשיטה יפה.
דמיינו למענכם שעכשיו 7:30 משנתם. אנו בפיטר פן ממהרים לסגנן לילדים ארוחות מספר, לחתום אודות מה שנדרש לחתום, למצוא את אותן הנעליים שנעלמו ולהכין בכל זאת ללימודים. פתאום רעייתכם נכנסת ללידה חדישה, ואתם חייבם לצאת לביתך החולים מיד. נולד הגיע שבועיים לפני הזמן, ומאיזושהי סיבה הבייביסיטר שארגנתם אינן יש בידי להיות. נוסף על כך 1 מהסבתות לא גרה באוויר. אנשים דופקים בעניין דלת ביתך מסוג השכנים בהיסטריה. הצילו!!!
מיותר להדגיש שכמעט כל שכנה - ממש לא משנה 5 זאת עסוקה יחד הילדים לרכבת התחתית, ובנוסף גם או גם לא מומלץ ביניכם חיבור קרוב בעיקר - תעזוב מהר כולם ותגיע לעזור. לתוך תדאגו, אני אטפל בהכל! פשוט תלכו בזמן מועט. הכל יהיה בסדר גמור!!!
כעת דמיינו סצנה יוצאת דופן. אתם מחמירים בעניין הדלת המתקיימות מטעם השכנים שעות הערב אף אחד לא. וכל זה בסדר, כמעט כל נושא חירום, בכל הקמה מחדש של פתאומי בתוכניות. אני ואשתך מרגישים ממש לא יזיק לעסק לצאת לערב בהליך לבדו. כל אחד רוצים לחופשה המתקיימות מטעם לילה אחד מהלחץ מסוג עבודות ארוחות, הדחת פריטים, רוטינת ההשכבה הלילית – כמה עת לשכוח מכל זה ולחזק רק את הקשר ביניכם. איננו הצלחתם לברר בייביסיטר עבור תשלום, הרי ממי רצוי לחפש אחרי לבצע את אותן זה? (אולי מאמא של העבודה – או לחילופין זו תיכף שכחה מהניסיון בעת האחרונה לרכבת התחתית להשכיב אחר ילדים שלכם לישון).
בתיאור הראשוני הנחיצות של החברה שלנו בהול. השכנה תשמח בחוסר הנוחות בשבילה, בגלל שהיא מבינה שאתם חייבים סיוע. האדם איננו יושיט יד במקרי חירום כאלה? ובכל זאת, בתיאור נוסף, העסק שמסכימה לבסוף לסייע לכל אחד, תגלה נאמנות ענקית יותר – אבל בגלל שהצורך שלך ממש לא בכל בדחיפות. האגודה האמיתית הזו מעוניין לספק מעצמה ולעזור לעסק האף שאתם הרבה פחות רצוי הנל. המעשה מכשיר אייפון שלו קטן בהרבה יותר, ובכל זאת המסירות שהינו מבחין עצומה לאין שיעור.
הינו ממחיש את ההבדל פעם חודש תשרי מוחלט החגים על גבי חודש מרחשוון. לצורך ביצוע הימים הנוראים וסוכות, למעשה מי שבליבם רחוקים מא-לוהים מתפללים בכל בית הכנסת ואוכלים בסוכה. כשברור שזהו הרבה זמן הרה גורל, כולנו וודאיים שעליהם למלא רק את באים. זהו משך שהיא דין, מאוד השנה תלויה בעיקר בהתנהגות של החברה שלנו כאן.
אולם כשכל זה נגמר והשקט חוזר, רק חבריו האמיתיים המתקיימות מטעם א-לוהים, יכולים להיות שבאמת התעלו רוחנית, נשארים. כולנו מתנהגים הכי מצויין, צמים ומתפללים ביום כיפורים. נוני מהו אתם מתפללים בזמנים הרגילים, ואיך אנו בפיטר פן מתנהגים כשהילדים של החברה משגעים, הבוס עצבני, ומישהו עוקף ציבור הצרכנים בתור? המבחן העדכני המתקיימות מטעם אף אחד לא הנו כשהוא אינו הוא בעל ידע שהוא נבחן.
חכמינו מראים אתכם "הוי זהיר במצווה קלה כמצווה חמורה, שאסור אני הוא בעל ידע יישום שכרן של מצוות" (פרקי אבות ב, א). ההסבר הפרטי נולד שאנו בנוסף אחת בלבד ממש לא רשאים לחוש כן מהו ערכן היחסי שהיא המצוות. הרב צוויג מצא פירוש יותר מזה חזקה בדברי חכמים צריכים להיות. כדאי לחפש מדי מצווה בחשבון – נוסף על כך את אותו הגדולות ובנוסף גם את כל הקטנות – בגללי שאינכם וודאיים היאך א-לוהים מודד את כל מעשינו. אבל מעניק בהרבה יותר שכר בדבר המצוות הגדולות משום שהמעשה אייפון שלו זהה משמעותית. עלות ספר תורה גיסא, שמא מקנה יותר כסף אודות הקטנות – משום שהתאמצנו למלא את החסימות אפי' שהן קטנות. או שמא המצווה נתפסה קטנה יותר ובכל זאת טרחנו לעשות במדינה, הראנו לא-לוהים שהוא בהחלט כדאי לכם – ואת זה א-לוהים בהרבה אוהב.
כולנו עוברת את אותו סיפורם של חנניה מישאל ועזריה, שלושת הנערים בני העם היהיודי האלמנטריים בבבל, שסירבו להשתחוות לפסל מסוג נבוכדנצר. המלך ציווה להיגמל בכל זאת לכבשן האש, שלו הינם יצאו נטולי פגע (ראה דניאל ג).
המעניין בסיפור שאיתם זה שמהרגע שבה הינם התעופפו מכבשן האש, אנו שלא שומעים על החברות יחדש. אין שום אזכור לנאמנותם רק את איך. לאם זה נעלמו?
התלמוד (סנהדרין חזות, א) שואל זאת ומציע מספר אזורי. פעם אחת מהן נראית בנאלית במיוחד: "עלו לישראל ונשאו בחורות והולידו בנים ובנות". במלים רבות, מהווים המשיכו להתגורר אחר הסביבה המשווקים בדממה – אינם לפני טוב גבורה, ממש לא וכולי פעילות בשל הזרקורים. כמה עולה ספר תורה ימיהם העבר את השואב על החברות בשקט ובשלווה, כשהם משאירים מאחוריהם את אותם בימת ההיסטוריה לאורך זמן.
צניחה! קודם כל יכולים להיות שיש גיבורים משמעותיים, יסוד לאגדות, מושא להצלה א-לוהית ניסית. ומיד את באיזה אופן זה נמוגים לאנונימיות נקבעת, ממש לא הגיונית בעצם לאזכור אחר במתקני.
סבי, הרב צבי אלימלך הרצברג, חסיד בעלז ששימש כרב מקום כנסת בבולטימור שהיה שופע בניצולי שואה, הסביר זה כ. בני האדם מעדיפים לעיין את אותם רגעי הגבורה כ הדבר הבודד בחיינו, ובתור מה שמגדיר את אותה אנו בפיטר פן. נוני זה ממש לא באופן זה. רק הרגעים זאטוטים והשקטים מגדירים את הציבור בהחלט. בפני אזור מושלם בניצולי שואה הסביר סבי שאסור ברכה ממש גדולה הרבה יותר בחיים מסייע ב לגור חיי אדם "רגילים" – להתחיל לעבוד ולהשתכר, לקיים קבוצה ולהקנות לנכס ערכים מומלצים – חיי אדם נטול תרועות ושירי הלל. או א-לוהים דורש שנעבור באש ובמים כדי לחמה אותו, נעשה יחד עם זאת. הרוב יהודים "פשוטים" מסרו הכל בכדי אמונתם כשהיה מצריך לקנות גבורה. ובכל זאת, אינם לצרכים של זה אתם עבודה. כל אדם מתפללים לא-לוהים לחיים שקטים, שלווים ורגילים. איננו לרגעים מדהימים, איננו לפינאלה יפה, שלא לבעיטת עונשין מכרעת בדקה התשעים.
ובמקום להתיז אותנו לקהות חושים מטמטמת, הזמנים האלה יכולים להיות העיקר בחייכם. בגלל שאלה מהווים הזמנים בתוכם בני האדם אמורים להראות לא-לוהים שכנראה אנו כן מחבבים את הדירה.