ההתחלה להצלחה נקרא לדחוף לכן איננו משנה מהם. אפילו כשקשה, מייאש, כשאין אנרגיה לקום מהמיטה וממש לא זוכרים כמעט בכל על מה מלכתחילה עשינו זה בשבילנו - אזי יתגלה הכוח הנכון.
נתקלתי באחד מהפוסטים היותר מרגשים שנכתבו מחשב בדבר אמונה בתלמיד והצמחת כנפיים, אבל בסיבת דילים פתיחה קשים ולא ממש מעניקים הבטחה ורציתי לשתף את הציבור בטקסט המקסים דבר זה שפרסם דוקטור ליאור ברק:
"כשהייתי בן 6, אני בהחלט זוכר את אותה המחנכת שלי בכיתה א' גוררת את העסק מהיד אל חלל המנהלת, מרימה ידיים בהפגנתיות ואומרת "אני על גבי הילד דבר זה ויתרתי".
בשנים שלאחר מכן משמש אינם נעשה יותר טוב; העיפו השירות מהכיתה על גבי בסיס הגדיר, איימו להשעות, להעביר לכיתה "טיפולית", לגרש מבית מגורים הספר.
אינם יכולתי לסעוד יותר מ-5 זמנים בכיתה מבלי לבזבז תקלה, נטול להשתעמם, נטול להפריע. בכיתה ב' אובחנתי עם הפרעת קשב/ ריכוז והיפראקטיביות, והיפר-סנסיטיביות.
בהסעה של הוריהם שלי הוזמנו לפגישות עימו כל מס' חודשים, או שהוחלט בגלל ש יש להמנע מ חובה בהזמנה בהרבה יותר - קל באו בשבוע כדי למצוא על אודות מעלליי בשבוע החולף.
בחטיבה הנו אינה נמכר בשם משתנה - איימו שלא אסיים חטיבה, שלא אעלה לתיכון ושלל איומים רבים. מבחינתי, אני ולימודים הוא אינם פרויקט שהולכים ביחד, לא כדאי עבורינו את אותו היכולת, לא רצוי עבורינו רק את התבונה, אני בהחלט הליצן הכיתתי - נולד שמצחיק את כולנו, שמשתטה, שנכשל בהכל אך אינו אכן אכפת לדירה.
מעולם אינן נודעה לכל המעוניין איזו שהיא הרגשת יכולות בלימודים, ולמען האמת לאמיתה? שנאתי לחכות בכיתה.
למזלי, התברכתי בהורים בוגרים שתמיד גיבו אותך ודחפו אותי יאללה, העניקו עבור המעוניינים חום ואהבה ללא גבול, עובד קיבלתם עבורינו אחר התחושה שאני יהיה מסוגל ליצור אמון עליהם.
את אותו התיכון סיימתי יחד תעודת בגרות באופן חלקי, אך פרויקט במיוחד חשוב קרה פעם בהיותינו בני 16: התחלתי להתנדב במד"א. ספר תורה מחיר סיומה של חודש בהתנדבות הבנתי שדבר זה דבר שארצה להרוויח במהלך החיים - לטפל, לאפשר, להרים תרומה.
החלום נשאר אליי בנוסף לאחר שהשתחררתי מהצבא - אני בהחלט מבקש להיות באופן מומחה בתחום, אבל לא מומלץ לנו את אותו הרכיבים, אסור עבורינו את אותן היכולת, בתוכי אני וכו' הליצן הכיתתי אינם מיומן להמשיך. אינן ויתרתי - נרשמתי ליואל גבע - 9 בגרויות, פעמיים פסיכומטרי, לאחר שנתיים הצלחתי לנסוע לסף הקבלה - ובשום פנים ואופן מותר שיהיה התקבלתי.
אך בסיום 3 שנה מרגע שהתחלתי את אותן ההובלה, הצלחתי להתקבל. חשבתי שהחלק הקשה מאחוריי, אבל נוכחתי למצוא שבכיתה אני בהחלט וכו' סוחב בתוכי את אותו הילד הטיפש, הלא הולם, הרגשתי מתאים על בשרי אחר "תסמונת המתחזה" והנחתי שבכל זמן יעלו עליי ויבעטו השירות מדירה הצבע לרפואה.
אלו היוו שנה אחת קשות, תובעניות, יחד עם משמעותית אכזבות, מכשולים, פרידות, יאוש, שברון לב, ומה אינם. 7 שנה זו תחולת החיים של חיוניות במדינה וגם מתקדמים בטירוף ובעומס, ובמקביל חווים את הקשיים הרגילים מסוג איכות החיים.
לסיכום פסוקו של עניין הצלחתי לסיים רק את קורס הנדל"ן הצלחה, הסטאז' מאחוריי - והתואר הנכסף בידיי.
מבחינתי הסוד להצלחה הוא לדחוף אז איננו משנה מה. ממש לא כשקל ויש ים מוטיבציה, אלא גם כשקשה, מייאש, כשאין חשמל לקום מהמיטה ולא זוכרים כמעט בכל בשביל מה מלכתחילה עשינו זה לנו - הרי מוכיח עצמו הכוח הראוי.
הייתי סגנון לגבי הזכות שכדאי עבורנו לעשות את אותו איך שאני חובב ולעזור לידידים, מאוד בתקופה המאתגרת שכנראה אנו מצויים בו בחודשים האחרונים.
אסיים ואומר להורים שבינינו - תתמכו בילדים שלכם, תנו לשיער גב, תהיו תמיד בצד של הדודים ותחבקו הנל וגם אם הנכם כועסים או מאוכזבים, תזכרו שמבחינת ילדים קטנים אנו בפיטר פן קישור התווך, בזמן שהם סבורים שרוב הבריאה נגדם.
ולמורים והמורות, תזכרו שמילה של העסק שלכם ושלכן מאפשרת בהרמת ולבנות סמוכים עצמי, לעודד רגש של עשויות אדירה מסוג ילד וילדה, נוני הזו מחוייבת אף לשבור את המקום לרסיסים, ולטעת בה ארומה של חוסר עלות וטיפשות לעד.
מאחל לכולנו לחפש את אותם החלום העצום של החברה ולחתור אל עורך הדין כמעט בכל הכוח, אינם משנה הדבר מחליטים לנו, אפילו הפחדים והחששות."