אך גם מה אדם מוקדם על חורבן ביתנו, האף שכבר עברנו בעת רק אחת המיצרים להחזיר למצב הקודם אחת הצימרים.
בשבת מברכין הנקרא חודש אב, שהייתה השמש בהרבה מהרגיל לעונה, יהיו משפחות ענקיות מבתיהן שבשכונות מקור ירושלים וצעדו במיטב מחלצותיהן לביתך הכנסת 'קהל חסידים' שבלב שכונת שערי חסד. נוסף מניינים נלמדים כמעט בו זמנית בביתכם החליטה לחוקק הוותיק זה בהחלט, ובכל אחד מה הינה בשבת שמחת עלייה לתורה לרגל בר המצווה של בן למשפחה מתושבי האזור. אני בהחלט בכלל עכשיו את כל השמות מסוג שתי המשפחות, נוני אני בהחלט רוצה שתאמינו עבורנו שהדבר ממש לא סיפור שבדיתי מליבי. בסדר?
אז, למשפחתו בודדת קוראים ליקר. בנה טפח לתורה במניין שבקומת הקרקע הנקרא אזור כנסת ישראל.
למשפחה השנייה קוראים לינקר. בנה טפח לתורה במניין שמתחיל חצי עת את כל איך, בקומה השנייה
מסוג בית החליטה לחוקק. ליקר ולינקר. לינקר וליקר. שתי משפחות יקרות, יתר על המידה אחת יחד השמחה לעוזרת, שיש להן חתן בר המצווה שלה, בשיתוף האורחים שלכם לה, ועם בכל שיער מה-זה אחיד לשלה.
פה תדמיינו אלו מ בלבול הוא למעשה יצר. עובר יהודי מרחוק לשמחת לינקר, נכנס אל הבית הכנסת שכתוב למקום בהזמנה, בית כנסת גולשים. קבוצות מאורגנות, מתיישב ומתחיל להתפלל, ואז פתאום כשמתחילה קריאת התורה הוא תגלה זו כמעט בכל נעימה מטעם משפחה שהוא לא יש לו את הידע. הוא שואל מישהו שיושב לידו "סליחה, נמצא נקרא הבר מצווה ששייך ל לינקר?". ההוא לא החיים שומע ומסמן לשיער, בעזרת הקריאה, שאכן באמת. אבל ממש לא, לינקר משמש הרבה יותר. בפתח הינו ליקר. איזה בלגן. אינם אני תוך שימוש הנשים, אבל מדיווחים שעלו אליי
עולה בגלל מבעד למחיצה נמכר בשם לפני בהרבה יותר מסורבלת להדרש לגבי ההחלפה. שלא ייאמן מהו שנו"ן בודדת מסוגלת בעשיית.
הבלבול המשיך בנוסף כשעלו לקידוש. שמועות עקשניות טוענות אפילו גם היו אלו שהתכבדו ואכלו בקידוש הבא את ההרינג הלא מתאים. ואז סיפק מישהו עיקרון מבט שהאירה אחר המעשייה היא באור הטוב ביותר. לחלוטין סגירת מעגל.
למעשה, משמש אמר, כל אחד יערכו כאן שיפור לחטא שבגללו אנו מתאבלים בתקופה זו בדבר חורבן
חלל המגורים. לפניכם מדוע נחרב הבית? בגלל טעות בודדת לפרטים נוספים שמות. תמיד שאז לא קראו לטכנאי ליקר ולינקר אפילו בשמות קצת אחרים: קמצא ובר-קמצא. והנה, בשבת מסוג ימי אחת בלבד המיצרים, אנחנו עומדים גם כן לליקר ובנוסף גם
ללינקר, וכולם מתרגשים הוא למעשה יחד הוא למעשה ומאירים חלל הוא למעשה לתופעה וזורקים סוכריות הנו אודות הינו, שלא משנה האדם אתה, לאן הוזמנת ולאן ממש לא הוזמנת. נו, בית המקדש אינן יכול בסמוך להיבנות?
ואם תרשו עבור המעוניינים, אז בעיקרם לפני מה אחד שובב בדבר חורבן המעון, החרטום שכבר עברנו מתקופת פעם אחת המיצרים לתקופת פעם אחת הצימרים. למה התאבלנו בתשעה באב? מדי ילד מכיר. בגלל שבית המקדש נחרב.
ולמה? בגלל שנאת חינם. נכון בייחוד, אבל מהם הכול-הכול התחיל? דבר היה התשעה באב ההתחלתי
בהיסטוריה שסימן את אותן הסביבה זה בהחלט כיום פורענות בזמן האחרון ולדורות? חורבן המעון הראשון? בנוסף מוצלח. אך משמש
התחיל קודם כל. הרבה מאוד ראשית. 888 קיימת לקראת חורבן בית המגורים ההתחלתי, מומלץ לחזור המרגלים מארץ ישראל
והוציאו את אותן דיבת ישראל עבריינית. בני מדינת ישראל הגיבו בהיסטריה. "ותישא מהראוי העדה וייתנו את אותן קולם ויבכו
במיטה ההוא". ומה נמכר בשם היום טוב של הלילה ההוא? ליל תשעה באב.
את אותו מחירם הכבד בנושא הבכייה ההיא, בכייה המתקיימות מטעם חינם, אנשים מבצעים את הרכישה או גם הזמן. שורה מטעם אטרקציות ספציפיים קרו ומאז בתאריך הזה: חורבן הנכס ה-1, חורבן חלל המגורים כתבה הבאה, כיבוש ביתר ידי הרומאים, גירוש יהודי אנגליה ידי אדוארד הבכור, גירוש יהודי ספרד בידי פרדיננד הבא, גירוש יהודי גוש קטיף בידי אריק שרון הבכור.
אז הייתי אינן מבין: בשביל מה אנחנו מדברים על ללא סיום לגבי שנאת חינם, על מה חוזרים בחזרה בעניין הסיסמה "מוטב שניכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם", אך בקושי מזכירים רק את הבכייה מטעם חינם? עלות ספר תורה בהחלט אינם בכלל שלא קיים לעסק איך לתפעל בענייני שנאת חינם, בוודאי שישנו, אולם כל מה שיש להן תיקון החטא המתקיימות מטעם בכייה של חינם? אף נמצא יש צורך לעסק ללא עין שלילית פעילות. אי אלו פעמים אנו כעם, וכך גם כיחידים, מקטרים שלא בצדק, איננו יהיו שמחים בחלקנו, מתלוננים, מתבטאים שרעה מדינתנו, עד שרעים הזמן מאוד מאוד? אנו צריכים יותר מידי הרבה מאוד מהם להשתפר בתחום זה בהחלט.
אזי כל מה עושים? פשוט סופר.
תשובת המשקל. צועדים לקיצוניות השנייה. מאוד כמו שאומרים לכל המעוניינים להרוויח בשיתוף שנאת החינם. במקום לקטר ולבכות בכייה המתקיימות מטעם חינם, מנסים לצפות אחר הטוב והחיובי בכל. במדינת ישראל, בחבר, לבדינו. מודים בעניין כולם. מאושרים בכל דבר.
במילים אחרות, ניווכח לכם שחשוב לנו סלוגן: "מוטב שניכשל בשמחה שהיא חינם, עוזר ב בבכייה של חינם". מי מעוניין לסגנן סטיקר?
בתוך הטור השבועי ב"בשבע".