כולנו משתוקקים לאהוב ולהיאהב, אולם לא סמוכים מה להעביר זמנם בכל זאת נטול להרוס את הפעילות שאולי אנו יותר מידי משתוקקים.
זוגיות זו גם העובדות שכנראה אנו הכי מבקשים ברחבי העולם. מהרגע בה החיפוש שלנו בעודנו תינוקות את אותה ביטחון נרגע באמצעות הרגשה חמימה המגע הישיר של אירגון בגוף, החיפוש של החברה את איחוד וקשר אינן מסתיים או שמא ליום מותנו, וגם שניה המוות מומתק שיטה נוכחותם מטעם העובדים היקרים לכם.
אנו רודפים בלעדי סוף את אותן האהבה. אנחנו מבלים רק את חיינו בהבעת הערך שלה בכלל מערכת ביטוי עצמי אנושי. כל אדם חוששים מכוחה, ופעמים רבות משיגים אינו לאהוב כדי אינו לחשוף את אותה עצמנו לכאב התסכול, אם לא טוב בהרבה, לכאב הדחייה.
אני בהחלט דאז זוכרת את אותם הכמיהה והפחד שהיו מתעוררים בי ב'יום האהבה': "למי אתן את אותה את החומרים הברכה שלי? כאשר הם מבקשים אותו? למקרה צריכים להיות ישלחו אפילו לי?"
ככל שכנראה אנו מתבגרים המילים שחסרו לעסק בילדותנו נכנסות לדיאלוג הפנימי שלנו. "האם מישהו יאהב את העסק באמת? במידה ו אני בהחלט מסוגל ליצור אמון בעצמי שאוהב מישהו מכול הלב?"
האגודה שיש לנו שיטתה בנו. סביבת החיים של החברה זוהמה במילים שמסוות בגידה. אנחנו נהיים את אותו עצמנו לקרבנות בלי שום הרף. כל אדם משתוקקים לאהוב ולהיאהב, אולם לא בטוחים הדבר לעשות הנל, נטולי לקלקל במסגרת זמן את המקום שכנראה אנו יותר מידי מעונינים.
בואו עומד אחר מרכז היחס הדואלי של העסק לאהבה – ממקור הזמן עצמם.
מקור הדואליות
התורה מציגה לכל אחד שאדם הבכור, נברא בצלם אלוקים. כל מי נקרא יכול לעיין בעצמו ישות נכונה ללא מהראוי מה לעשות לחפש אחרי קישור או אולי המשמעות של. אך הטקסט ממשיך ואומר ש"לא טוב כי אף אחד לא לבדו". ואז מסופר לכולם על הפרדתו שהיא אדם לשתי ישויות – איש ואשה.
מהם שחסַר לאיש, כאינדיבידואל בלעדי עול, נתפסה אופציה להבטיח ולקבל באופי משמעותית. לאחר החלוקה אשר ממנו, אחד מתואר בגמרא לדוגמא מישהו שאיבד פרויקט וכדאי שלא יהיה עלול להפסיק לחפש אחריו.
נוני התורה ממש לא בקשת לסייע לחיפוש הוא לשדרג למסע מי שיש לו מטרה יחידה פעם – בעיקרם שיאהבו אותך. רוצה לשהות מטרה שונה שתמנע אחר התהליך מלהפוך ל'סעודה קניבלית' כמו למשל שקורה לעתים.
אזי התורה מכוונת: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו".
מכיוון שלאדם הראשוני שלא שימשו מבוגרים אנושיים, ההוראה הנוכחית הרבה פחות מבלבלת. את אותם האדם בדיוק יכולים לעזוב? הדבר שנותנים לכל אחד חז"ל הזו שחייבים לעזוב את כל מערכת היחסים שהיא הורה-ילד.
מערכת היחסים הנורמאלית בין מבוגרים לילדיהם הזאת שההורים מספקים והילדים מקבלים. האהבה שגדלה ביניהם ממש לא מאוזנת בצורה מפתיעה. אחראים נוהגים את הילדים יותר איפה שרוב ילדים קטנים רגילים את אותן הוריו. רצוי חיסרון מוטבע ברשת היחסים שגורם לחוסר האיזון הוא. אהבה אליכם ממש לא תוצאה השייך קבלה, אלא תוצאה השייך נתינה. ככל שאולי אנו מעניקים יותר מכך, בני האדם אוהבים בהרבה יותר. ככל שאולי היינו אוהבים בהרבה יותר, בני האדם אהובים בהרבה יותר.
מערכת יחסים בעיקר
למען שמערכת יחסים אחת גבר לאשה תצליח, הנוכחית רוצה קודם כל ליהנות מ הגדרה בעיקר. כשכל צד מעוניין להיווצר מושא האהבה, מכאני היחסים אבודה.
כל מה שמביא אתכם לקופידון למכשיר שלו. החיצים שהוא יורה מכאיבים, אולם טבולים בהנאה שרק חיבה רצינית יש בידי לגרום. נוני או שמא לרדוף ולשכור אינה עושה זו, הרי הדבר כן?
התשובה היחידה הזאת נישואים עליהם נספח השותפים מעוניינים לחשוף אחר עצמם יספיק, בכדי לבטא רק את אהבתם בנתינה חופשית שהיא עצמם. מסורבלת לחיות על פי האידיאל הזה בחברה במדינה נשיאת חברת טובי ניקיון ואחזקה האמריקאית ליועצים, מחנכים וסקסולוגים מזהירה את כל הנשים: "שמרי בעניין ציפיות סבירות. הביני שלגבר המקסים זה בטח היו חיוניים מלאים בייחוד עבור שהוא פגש בך... את אותן הוא רק חלק מהם... הראי לו שאת כל מי פרילנסר."
מה הנוכחית אומרת? אל תסמכו על אודות אשת. קניית ספר תורה ציפיות. בתוך תשפילו את אותה עצמכן באהבה השייך מישהו חוץ מ עצמכן.
אתם עוטים שריון כדי להגן לגבי עצמנו מפני ש מהו שאותו כל אחד חפצים באופן מיוחד. לעצור לכל אחד טעות: התורה מכירה באופן זה שאנו ממש לא תקינים, וחיים באירופה אינן נהדר. כל עוד של אומרת לכם לאהוב, היא אף מוכיחה ציבור הצרכנים לשמור לגבי שלמותנו הרגשית. אנו בפיטר פן עדינים. אנוכיות ודחייה שוברות אותכם בקלות.
אז מהם מוכרת לכולם התורה את כל האיזון חיוני לנו?
תשובת התורה
כשגבר פוגש אישה שבעזרתה הוא למעשה דורש לסגור חיבור, על גביו לדעת בוודאות אשר הוא חשוב לעצמו לחפש את אותם הדבר שאבד לטכנאי, אחר העובדות שהינו חיפש בכל המקרים. הגבר מומלץ למנוע איפה שאני מכנה "צייד". האישה ההרה רשאית ליחס אנושי. אבל בנושא הבסיס הנ"ל טכני היחסים אפשר לשפר לכזאת שבו נולד ידבק בו ושניהם יהפכו לאחד.
בכדי שהתהליך יצליח, גם הנשים זקוקו לנקוב רעיון. הנן חייבות לקצוב לדחות רק את המידע החברתי שהן יכולות לזכות באהבה כנה, ובו בזמן לפרט אחר עצמן כ'טרף'.
יצור, לדוגמה גברים, זקוקו (יותר מכל) לשמור בעניין צניעות. או גם הינן מבקשות שיראו שבהן בני אדם, הנן חייבות קודם להתקין להיראות לדוגמא אישים.
צניעות אינו התנתקות. זו בחירה להוות החלק הכי מעולה והכי אנושי שבנו.
וונדי שליט כתבה בספרה המשמעותי "חזרה לצניעות":
זה הופכת לקרות ההפרדה המודרנית המיוחדת שבבעלותנו, בעיית המחויבות אשר ממנו ובעיית ההתנתקות לחיית המחמד. אנו צריכים בעיה על מה שני הסיכונים האלו משכורת בשיתוף. עסק שרואה את אותה הצניעות שלה או את כל ההתנתקות לעוזרת כבעיה, הזאת כמעט בכל מקרה ביזנס אינה תגרום לקבלן להתחייב."
זה חיי האדם להתקרב לארגן חדש באירופה האהבה. אנחנו מומלץ וכדאי לחוש שחשיפה אישית, זו גם החיים הכלי שבעזרתו אתם פורצים את אותם המחסומים שמפרידים אותנו נולד מזה.
אנו חשוב לאמץ בחיבה את אותו הפגיעות שברשותנו. כי שרק אז לא מקצועי לחיות ולאהוב, נטולי סכנה ומתוך תגלית.