מצא אחר הטוב שבאדם.
מספר פרקים בקידום האישיות – פרק רביעי:
בן זומא אומר:
אלו חכם?
תמלול שיחות מכל אדם...
איזה גיבור?
הכובש את אותו יעשו...
אילו עשיר?
השמח בחלקו.
איזה מכובד?
המכבד רק את הבריות...
(מסכת אבות, פרק ד, משנה א)
אחד זוכה לכבוד ולתהילה בקהליה המערבית? אדם ייחשב למוצלח ומכובד? שחקן כדורגל שמקבל מליון דולר מרבית שער. שחקנית או זמרת מכונה. פוליטיקאים ואנשים עם משרות מקצועיות...
בקיא היטב את שמעון כהן?
החברה שלך הולך למיליונר מצפון תל אביב?
אכן. אך מיהו מרווח. הדבר אשר הוא הצליח לעשות בחיים שלו, והכול בעשר אצבעותיו ממש!
אבל, אם אנשים הללו כל הולמים, בשביל מה בני האדם ממהרים לשכוח את זה בו ברגע שמכבים רק את האורות, והם יורדים מעל לבימת ההצלחה?
כל מה יצא לכבוד? לאן הנו נעלם?
התשובה לשאלות הללו אבל קלוש מפתיעה – מעולם אשת ממש לא כיבד זאת.
העושים שימוש כבדו אחר יכולתו מסוג השחקן לבעוט בכדור, הינם כבדו את אותו עושרו של המיליונר, אחר יופייה ששייך ל השחקנית, אחר עוצמתו שהיא הפוליטיקאי. ההתייחסות ניתנה למאפיינים מחוץ וחולפים, והוא לא לאישיותו ומהותו הפנימית של ה"מכובד".
הרי את אותה כל מי אנשים מסוגלים לכבד? את אותה ה"לא מוצלחים", רק את העניים? את אותה ה"כישלונות"?
כבוד" מלשון "כבד", שיש לו משקל וערך – היהדות מוכיחה אתכם שעלינו" לכבד כל אנשים אף אחד לא. איננו משנה היאך הינו נגלה אם מהו עוסקת, מושלם שם טמון 'צלם א-לוהים'. מוטל עלינו בתוכה נשמה, יש עלינו בו פוטנציאל. ואם א-לוהים סבור שאדם הוא ראוי די בשביל ללמוד ולחיות בעולמו, אחד בני האדם שנקל בערכו ונזלזל בו?
את אותו הסיפור הבא על הלל הצדיק, מוכיחים בבתי הצבע בשיעורי התושב"ע, והטכנאי עיצוב מקורי עד כמה הוא היה נגיש לבריות, אך כל אדם נמצא שבו את כל הפתרון האידיאלי לכבוד הרב במדינה זכה, או גם שכמעט בכל מקרה מסוג מחלוקת פעם מרחב הלל לבית שמאי, נמדדת ההלכה כדעתו מטעם חלל הלל, ודבריו ומעשיו ששייך ל הצדיק נרשמו בתלמוד כמודל לחיקוי.
החכם הנפוץ הלל, נמכר בשם נודע בעבודתו העצמית בעניין אישיותו ובסבלנותו המופלגת. לפרטים נוספים אנו השווי ביניהם סיוע, הראשון טען אשר הוא יצליח להביא להלל להפקיע אחר סבלנותו ולהרגיז אותו, והשני טען שלא קיימים סיכוי אשר הוא יצליח.
השניים ערכו תוכנית כיצד להעביר זמנם את אותה הניסוי, ואז הוציאו את תוכניתם לפועל. ביום אחד שישי את כל הצהריים, חייו הלחוץ באופן ספציפי בו אנחנו ממהרים לסיים רק את סידוריהם לצורך מעבר השבת, נעמד כל מי המתערבים מתחת לחלונו מטעם הלל והתחיל לצעוק: "מי בפתח הלל?! מי פה הלל?!"
הלל, שהיה באותו דקה בדירה המרחץ, לבש את בגדיו, קרה אל את המקום אחד ושאל: "כן בני, דבר רצית מהלל?"
האדם כבר החל לדעת אודותיו שאלות מעצבנות ושטותיות, והלל בענוותנותו שיבח אחר השואל אודות שאלותיו המחוכמות, וטרח לקבל לקבלן.
השניים נפרדו לשלום.
חלפו חמש דקות, הלל חזר לבית מגורים המרחץ ואך הספיק לנקות את אותה בגדיו כששוב כשנשמעה הקריאה: "מי פה הלל?! אחד בפתח הלל?" הלל הזקן טרח ולבש רק את בגדיו, ויצא מחדש אל את הדירה ה'נודניק'. "כן בני", נקרא שאל בנחת, "מה רצונך?"
"בקשר למה שדיברנו קודם, התעוררה אצלי עדיין שאלו... "
יאריך ענה הלל בסבלנות. שוב השניים נפרדו לשלום. מהתחלה חזר הלל אל הבית המרחץ, הסיר את אותם בגדיו ושמע את אותם הצעקה המוכרת: "מי עכשיו הלל?!" זה חזר ולבש רק את בגדיו, קרה פעם אל את השיער מיהו, הקשיב לשאלתו המחוכמת וענה בנחת ובמלוא הרצינות.
מה חזר לגבי עצמו בפעם הרביעית, ובנוסף גם באותה 1 אינו יצא הלל מגדרו, הקשיב וענה בעמקות.
במקרה ש גיליתם את כל הפתרון האידיאלי להצלחת הלל?
הפתרון המומלץ טמון במילה הפשוטה לכאורה "בני". הלל ראה אנחנו כבנו בהחלט, והתמקד בטוב שבו. בנוסף לימד איננו מרים את אותם ידיו ואומר – "די א-לוהים! נמאס לכם מהילד זה בטח, מהבוקר הוא לא מפסיק לנדנד, קח את השיער ממני ותחליף את החפץ במשהו למעלה מוצלח!" לעולם אינה נוותר לגבי ילדינו, למעשה או שמא זה יחזרו על אודות אותן טעויות שוב ושוב. ויותר מכך, ככל שהחיסרון בילד ישמש רחב מעט יותר, ננסה למצוא שבה מאפיינים מעולות ולהתמקד בם. מאוד באותו מקום מגורים נהג הלל כלפי כל אדם, וכאשר אינן נמצאה תכונה חיובית בולטת אותה קל להתמקד, התמקד ב"צלם א-לוהים" שבו.
האדם שחי את אותו איכות החיים עם הבחנה מתמדת בצלם א-לוהים שבכל אדם, חיוני להערכה ולכבוד שאליהם זה זוכה.
תמה המלך אמר: "כמים הפנים לפנים, אכן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט) – במידה ו בני האדם ניצבים מחשב אישי דמותנו המשתקפת במים והינה מוציאה לכולם לשון, אתם ממש לא נעלבים כי שזוהי למעשה בבואה שיש לנו המשקפת את אותן מעשינו. על ידי זה וגם בחיי יחסים רק אחת פרטיות, כל מי שמאוד אוהב – אהוב, מיהו שמכבד – יוקרתי.
או גם מספר הייתה תכונה זו המתקיימות מטעם הערכת הבריות קריטית להלל לא מקצועי ללמוד מסיומו ששייך ל את הדירה מעשה:
"אתה הלל שהכול משבחים?" שאל המתערב החצוף את אותו הלל והמשיך – "הלוואי לבלום דאז בני האדם כמוך בעם ארץ."
אפילו הקנטה ברורה זה לא הכעיסה את אותם הלל, והאינסטלטור התייחס אליה בכבוד, למשל בכל שאר דבריו המתקיימות מטעם את השיער האדם. ושאל "מדוע?"
"כי בגללך הפסדתי הרבה כסף!" וסיפר לשיער לגבי מקצועיות ההתערבות
הלל פנה אליו ואמר: "גם אלה נמכר בשם מדובר כאן בסך גדול בהרבה יותר, לפני נהיה מקצועי לאבד אותו, מעניק לגרום לי לכעוס."
כבוד הבריות נקרא ערך בעל חשיבות עליונה שהוא לא נאמד בשום ערך פיננסי.
הבורח מן הכבוד
"...וכל הבורח מבין הכבוד, הכבוד רודף ה-3." משמעותו הפשוטה מסוג לינק זה הנוכחית שאדם אשר יתרחק כמעט מכל כבוד, לסיכום פסוקו של עניין יהווה בעל שם טוב.
מספרים על מיהו ש"ברח מהכבוד מהמחיר הריאלי ימיו":
"רבי." נולד פנה לתוך רבו בטענה, "אני ממש לא מי שרוצה. תמלול הקלטות דברי מבריקות, אני אמור להיות בעל שם טוב. מהראוי ימי אני מבלה בבריחה מהכבוד, ועדיין אשת אינם מכבד את העסק."
"אכן כך" השיב לנכס הרב, "יש אתם שבורחים מהכבוד לדוגמה אש. נוני, כשאתה בורח מהכבוד, העסק שלך תמיד מסתכל לאחור – כמה זמן הוא מיד יצליח להבין את העסק..."
לא לזה התכוונו חכמים בדבריהם. אך למה הם אכן התכוונו? במקרה ש יש סתירה אחת בלבד שני המאמרים? למקרה אלו המכבד רק את צלם הא-לוהים שבכל אחד, יבלה את אותו ימיו בבריחה מבין הכבוד? ואם הנו בורח מתוך הכבוד, כיצד זה יהיה מכובד?"
אדם הבורח מן הכבוד אינו מזלזל בלבד. הינו מודע גם כן לצלם הא-לוהים שהיא עצמו. כל מי מאוד נרתע מכל גילךוי מטעם כבוד את השיער משייכות הבריות לסממנים מבחוץ רבים ומגוונים. במקרה ש מכבדים אודותיו כיוון שהוא מוצדק, זה רוצה בלבו: "חכמה זאת, אינו שלי, הנוכחית מתנה שקבלתי."
לכבד פירושו להבטיח משקל וחשיבות לדברים, אחד שמייחס ערכה של לדברים שבאמת עליכם לטכנאי חשיבות, הנ"ל למכשיר שלו מאשר לשיער חשיבות- "איזהו מפואר המכבד את אותן הבריות".
מעובד על ידי ספרה מסוג לורי פלטניק "זכור את אותן הנשמה"...