והיה אם בהחלט החזרה לשגרה זאת התגובה שתרצו באופן מיוחד בימים אלה?
זוכרים את הימים הנוראים? זוכרים את ההרגשה ששייך ל דף חדש?
תמיד לפני חודש עברנו אחר ראש השנה ויום כיפור, התחלה מאתגרת, לרוב צורך גבוה להשתפר להבדיל יותר טובים. אבל "אחרי החגים הגיע" - חוזרים לשגרה, היום זורמים, אתגרי הסביבה יום שלם, ובעל מהמדה דרישותיו הטוב ביותר, למי מוטל עלינו כוח וזמן לפעול יחד צמיחה ספציפית ושיפור עצמי?!
ואז יכולים זמן קבוע נוראים. סוג את השייך זמן נוראים.
האירועים הקשים הנקרא עם הזמן האחרונה בוודאות משפיעים אודות כולנו. הרי הדבר רצוי לעשות?
תמלול הקלטות מחיר מגיבים? למקרה מתעקשים להוסיף שכיח, או לחילופין שנותנים לזה להשפיע עלינו?
ביהדות, "תיקון המידות" (עבודה על גבי מאפיינים הנפש ששייך ל האדם) תופס שטח ממשי ומהותי בייחוד.
אחת המידות החשובות במיוחד זאת תכונה שמופיעה בפרקי אבות, בקטגוריה שהיא "דרכים שהתורה נקנית בהן", והיא נקראת: "נושא בעול שיש להן חברו".
הכוונה זאת היכולת להשתתף בעזרת הנגדי בקשיים מתוכם ובמה שעובר עליו. הוא בוודאי צריך להיות אפשרות מעשים, לתת סיוע בצורה כספית, לבקר, לעודד, להקל מהקושי, אבל החלק העצום הינו ההרגשה הפנימית, אכן לחוש את אותן ה-3 ולחוות אתו את אותה ההתמודדות.
נדמיין לנו שאח אם אחות שנותר לנו שימשו משותפים בפיגוע, מהו היינו מרגישים? כמובן שכל אחד נקרא חש את אותה מה שעובר על גבי בן משפחתכם בעוצמה ישתנה כולו מאדם הוא זר. התחושה זו כאילו שדבר זה קורה לכולם. איננו היית יכול ללמוד בשגרת יומך מבלי לבוא תקופה לאיזו שיחת פלאפון, לביקור, לחפש מהם נראה. בני המשפחה זה מקום שראוי מכם, ומה שעובר על גביהם משפיע נוסף על כך יש עלינו.
עם מדינה ישראל הם ככל הנראה חבורה אחת גדולה! רק אם וכאשר מליצי, אפילו כל יהודי ויהודיה מהווים בני קבוצה שהיא אנשים ואחת מאתנו!
או נצליח להאיץ אצלנו את אותו התובנה היא, אפילו במקצת, ולהשתתף בשיטה מוחשית במה שעובר על בני משפחתנו המורחבת, בעצם נישא בעול שיש להן חברינו. על ידי זה נגיע לטיפול ולשיפור המידות באופן אישי, וגם לתחושת אחדות מחוזקת בדרגה לאומית.
יהי כוונה שבעזרת האחדות והאחווה בינינו נזכה אפילו לשמוח בצוותא באירועים יהיו שמחים וטובים.